בשנתיים האחרונות, במסגרת התמודדות אישית עם מחלה שלוותה בכאבים פיזיים, חזרה שני קליין על משפט פנימי קבוע, שסייע לה לצלוח רגעים קשים. "כל הזמן אמרתי לעצמי את המנטרה 'את בטוחה, את מוגנת, את שמורה", היא מגלה. בדיעבד, השחקנית המוערכת מרגישה שצירוף המילים הזה הכין אותה גם להתמודדות הגדולה עם השלכות 7 באוקטובר.
מאחורי הקלעים עם שני קליין // כתבת: אורטל כהן, צילום: משה בן שמחון
"חבר טוב שלי איבד בפסטיבל נובה את האחיינית שלו, עדן בן רובי ז"ל. בהלוויה שלה, בראשל"צ, היו שלוש אזעקות. באחת מהן צעירה שברחה להתחבא בשיחים קיבלה התקף חרדה קשה. תפסתי אותה כשהיא רועדת, הצמדתי את כפות ידיי לפניה, ואמרתי לה 'את בטוחה. את מוגנת. את שמורה'. הוצאתי אותה לאט מהשיחים".
בוקר הטבח עצמו מצא את קליין ישנה, אחרי לילה משועשע במסיבת אוזניות אצל חברה. "ישנתי בממ"ד בבית ולא שמעתי כלום, עד שאמא שלי התקשרה להעיר אותי. בשעתיים הראשונות חשבתי שמה שקורה הוא המצאה והגזמה. היה לי ברור שבתוך חצי שעה-שעה הכל ייגמר".
היא היתה בטוחה שאם בכלל, מלחמה תפרוץ ביום כיפור דווקא. "אבא שלי נלחם ב־1973, הרגשתי שלמדתי וספגתי בדנ"א הבנה עמוקה על הלחימה והזוועות שהיו בכיפור, על ההישרדות. לא האמנתי עד כמה הייתי מוכנה להתמודדות. ב־7 באוקטובר יצאה ממני דמות לוחמת שאני לא מכירה. הלכתי לחבק ולהרגיע את השכנים בבניין שלי, עברתי בין הדירות ואספתי את כל מי שצריך".
במקביל, הנייד שלה התפוצץ מהודעות של הורים שביקשו ממנה לגייס את יכולותיה ולהרגיע את ילדיהם המבוהלים. "כשאנשים נמצאים במצוקה, הם מוצאים דרכים להגיע. התחלתי לדבר איתם בתודעה של לוחמת קומנדו. האמנתי שאם יביאו לי נשק אני אצא החוצה ואלחם" היא צוחקת. "אז פתחתי מצלמה ושלחתי סרטוני עידוד לילדים, עם הסברים על המצב. אמרתי להם שאני השומרת, שמותר לפחד, ושלפעמים קורים דברים שקשה להבין. הרגשתי שבלי שאף אחד לימד אותי - אני, אישה בלי ילדים, עוזרת להרגיע ילדים במצב כזה פסיכי. אבל מישהי כן לימדה אותי איך עושים את זה: השומרת מ'שקשוקה'".
את מדברת על דמות בדיונית שאת מגלמת בסדרת ילדים.
"נכון. והיא לימדה אותי אופטימיות, וגם איך להיות האחות הגדולה. אני כל כך שמחה על הסדרה הזו, שהראתה לי איך להסתכל על הילדות בצורה מקסימה ומתוקה. המלחמה חידדה לי את זה מאוד. הבנתי שכל ילדי ארץ ישראל הם הילדים שלי. התסריטאי, אבנר ברנהיימר, נתן לי משפט לומר לילדים, שקנה אותי: 'אני שומרת עליכם מבחוץ, אתם תשמרו על עצמכם מבפנים'".
"קיבלתי כאפה מושלמת"
קליין (39), שמתגוררת בשנים האחרונות בדרום תל אביב, נולדה וגדלה בהוד השרון, בת הזקונים מארבע אחיות. אביה, דוד, הוא מוסכניק לשעבר ויזם בהווה, המתגורר בגבעת אולגה. אמה, שמחה, מנהלת ואוצרת מוזיאון הוד השרון. אחרי השירות הצבאי למדה משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין.
את הקריירה השיקה כשגילמה את המורה קרן ב"רמזור", אבל הפריצה הגדולה שלה הגיעה בסרט הקאלט "אפס ביחסי אנוש", שעליו היתה מועמדת לפרס אופיר. מאז זרמו אליה התפקידים: "בתולות", "חברות", "מטומטמת", "הרמון", "המעילה", "שישה אפסים", לצד תוכניות ילדים, סרטים ותיאטרון. בין השאר היא נצפתה גם כחמסה ב"הזמר במסיכה". מ־2021 היא מגלמת, כאמור, את השומרת ב"שקשוקה", שמשודרת בכאן חינוכית (העונה החדשה עולה ביום ראשון).
לא קל להיות אמן בשנים האחרונות. קודם הקורונה פגעה בכם קשה, כשעולם התרבות הושבת לגמרי, ועכשיו טראומה לאומית נוספת. אלא שהפעם דווקא כולם נזקקים לאמנים ומבקשים שיגיעו לחבק ולעזור.
"העלבון מהיחס לאמנים בימי הקורונה עוד שם, עדיין טרי. אבל פתאום, בטוויסט אחד גדול, הציבור אומר 'סליחה, אנחנו כן צריכים אתכם, פליז תעשו משהו'. מבחינה אישית, 7 באוקטובר זיכך לי את הידיעה מי אני בעולם הזה, מה אני רוצה מהחיים - ואיך. שמעתי את כל האסימונים נופלים: אני צריכה להיות חזקה בשביל כולם.
"יום ההולדת שלי חל בסוף אוקטובר. וסליחה על צורת הביטוי, אני מדברת במירכאות כפולות: קיבלתי את 'קריאת ההשכמה', את הכאפה המושלמת שאומרת שהחיים נגמרים מאוד מהר, ושאם יש דברים שאת פוחדת שתתחרטי שלא עשית, אז זה המאני־טיים לעשות עכשיו. זאת היתה תזכורת מאוד חשובה עבורי".
לא חיית בתפיסה הזאת לפני המלחמה?
"תמיד אמרתי שאני נמצאת כאן כדי להגשים חלומות שלי. יש לי הרבה חלומות, ואני גרידית. אני מעודדת אנשים לחלום כמה שיותר. היום החלום שלי הוא אהבה ומשפחה".
זה מה שביקשת ביום ההולדת האחרון שלך, שלושה שבועות אחרי פרוץ המלחמה?
"המשאלה שלי היתה שהחטופים יחזרו. לא יכולתי לנשום. דמיינתי את החנק שלהם, יושבים ומחכים מתחת לאדמה, ואין שם אוויר. אני זוכרת מהצבא מתקנים מתחת לאדמה (קליין שירתה בלשכת ראש הממשלה; ש"ז), מסדרונות עם סירחון שלא יכולתי לשרוד בהם חמש דקות - ובעזה זה פי אלף יותר גרוע".
כשהבינה שסרטוני העידוד שלה לא מספיקים, החליטה להגיע פיזית לילדי העוטף שחוו את האימה. "לקחתי את מדי השומרת, עשיתי את הקוקו שלה, התאפרתי ונסעתי באופנוע שלי בין מלונות של מפונים. הגעתי עם מדי המאבטחת, והילדים חשבו שאני נושאת נשק והרגישו רגועים לידי. הם קפצו עלי, מחבקים, מנשקים. ישבנו במעגלים, פשוט הייתי שם איתם".
מה למדת מהקשר הבלתי אמצעי הזה?
"שהשיח השתנה, ושהיום יש פחד לגרום נזק אמיתי בדיבור. כבר אי אפשר להגיד לילד בצחוק 'תיזהר ממני, אני אהרוג אותך'. אני שמחה על הניקוי הזה. השפה היומיומית שלנו היתה מאוד אלימה, גם כדי להביע אהבה. מזל שעכשיו אנחנו שמים לב לזה".
"אני אדם אופטימי. היום מותר לבכות בכל מקום, וזה ממש בסדר. אבל הייתי רוצה שלא נשכח שכולנו ישראלים, תחת אותה כיפת ברזל. נכון לעכשיו אני מרגישה שאנחנו לא כולנו ביחד. כולם רוצים להיות ביחד, אבל בדרך שלהם, וזאת לא הדרך להיות ביחד"
בכי עם אשת החטוף
שבועות הסתובבה בשטח, מחבקת ומקשיבה. "הייתי עם כל הילדות המפונות, יצרתי קשרים איתן ועם ההורים שלהן, ותודה לאלוהים על הזכות. בהתחלה לא ידעתי מה לעשות, כי אין לי מופע, זה היה רק לבוא ולהיות שם. הגעתי עם אנשים שלא עבדתי איתם בחיים, והיתה זרימה. ואני גם לא נעלבת מכלום. הגעתי למלון ולא מכירים אותי? אז אני קוראת 'ילדים, אתם יודעים שעודד פז ותובל שפיר פה?' - העיקר שישמחו.
"למעשה, באנו להתיישב בתוך הכאב, ואמרנו בתוך הכאב שאין ברירה אלא לשמוח", היא דומעת מתחת למשקפי השמש. "זה הקושי, זו המורכבות, זה השיעור להבין שכאב ושמחה תמיד הולכים ביחד. ראיתי אחר כך בחדשות אנשים שהתחבקתי איתם, ולא ידעתי שקרה להם מה שקרה. כולם סיפרו לי בדרכים־לא־דרכים מה הם עברו.
"וילדים משוויצים, מתחרים מי סבל יותר. מספרים לי 'אני קפצתי מהחלון', 'אני ברחתי ככה'. בילדים יש חוסן משוגע, הם נתנו לי כוח. תמיד לעגנו שהם מבלים במסכים וב'פורטנייט', אבל התברר שהם חזקים מאוד".
מהמסעות בדרכים, בשטח, התחילה לצמוח קבוצת אמניות מתנדבות, בשיטת חברה מביאה חברה. "סיון טלמור ואני ביחד בכמה קבוצות, וגם בלימודי תלמוד, והיא הסתובבה עם איה זהבי־פייגלין. הן עשו מוזיקה יחד, ושאלנו את עצמנו מה נוכל עוד לעשות. אמרתי לה 'בואי נאחד'. התכוננתי לנסוע למלונות בים המלח, וגם היא - ומשם התחלנו". האיחוד שהובילה קליין נקרא כיום "בריגדת האהבה".
בין חברי הבריגדה אפשר למנות, לצד טלמור וזהבי־פייגלין, גם את שני כהן, אניה בוקשטיין, יובל שרף, יעל שרוני, גיה באר־גורביץ', דאנה איבגי, ליאת הר־לב, דניאל רובין, רוני הדר, לליב סיון, יובל גורן ועוד מוזיקאיות ומוזיקאים.
"התחלנו להופיע מפה לאוזן, והגענו ל־60 הופעות. היינו באילת, אחר כך בבסיס נבטים, ואז הגיעו המון פניות והלו"ז התמלא והתחילה לוגיסטיקה. בהמשך נכנסה גם מפיקה, והכל נעשה בהתנדבות. במשך חמישה חודשים היינו בכל הארץ, בשטח לחיילים, במופע ערב הנצחה, מפונים, מילואימניקים, עשינו הכל. אין לנו ליין־אפ, והכל קרה מעצמו, במין קסם. כולן היו באותו תדר. באנו להסתכל לאנשים בעיניים ולהגיד להם שיהיה בסדר".
נשמע כמו מופע עם ממד רוחני.
"אני רוחנית. איך אתמודד עם המורכבות והכאב אם לא אסתכל להם בעיניים ואהיה שמחה? לכן אלה הופעות שיש בהן גם כאב וגם שמחה. בשירים הראשונים תמיד יש מישהו שבוכה, מתרסק. הגענו לים המלח, למפוני כיסופים. יש להם חטוף בן 86, שלמה מנצור. התחלנו בהופעה, ומצאתי את עצמי ברגע מסוים עם מפונה אחת, לבד. היא חייכה אלי חיוך גדול, וגם אני. התקרבתי אליה בריקוד, והיא נפלה עלי לחיבוק.
"אמרתי לה 'מותר לך לשמוח לשעה אחת, מותר'. ואז היא אמרה לי 'בעלי שם'. זו היתה אשתו של שלמה, ושתינו עמדנו מתחבקות ובוכות. אחר כך הבנתי שעד להופעה שלנו היא בכלל לא יצאה מהחדר. בהופעה היא ישבה איתנו עד הסוף".
מה למדת על עצמך מהמפגשים האלה?
"גיליתי שיש בי חיוביות רעילה. קשה לי לשמור קושי, קשה לי עם דיכאון. אני רוצה להגיד 'יהיה בסדר' עם חיוך. איך אני יכולה להגיד לילדה שאיבדה את אבא שלה במלחמה שיהיה בסדר? וזה קרה לי. פגשתי ילדה שאמרה לי שגם ב־7 באוקטובר היו דברים טובים. היא חשבה על זה, ולמרות שאיבדה את אביה היא מצאה את הטוב. למשל, שהם היו ביחד כולם. אני בקשר איתה עד היום".
בזכות "בריגדת האהבה" הבינה קליין את העוצמות הגדולות שהחבורה יכולה להביא איתה לכל הופעה. "אנחנו חבורת נשים, ופתאום אנחנו כוח. הבריגדה פתחה לי צ'אקרה משוגעת, והכל הגיע מפשטות נטולת אגו, מאהבה אמיתית ומנדיבות. פתאום הייתי עטופה בכישרון, ביצירה ובהשראה. קרענו את התחת, אבל זה היה הטיפול שלנו".
וגם חמישה חודשים ללא פרנסה.
"נכון, ואף אחת מאיתנו לא יכולה להרשות לעצמה את זה, אבל זה המצב. הבריגדה נהייתה תופעה משוגעת וסוחפת. פתאום עשיתי הופעות עם נאמברים וביצועים שלי, והופעתי עם מוזיקאיות ליגה של החיים. אני עושה להן קולות, וההצלחה שלהן היא גם הצלחה שלי. כשאיה או סיון מוציאות שיר ששמעתי מהן בוואן בדרכים - אני רוצה שכולם יאזינו. איה הוציאה עכשיו שיר חדש ("היי אחות"; ש"ז), וכששמעתי אותו בפעם הראשונה בכיתי את חיי".
זה מוביל לשאלה מתי תוציאי אלבום בעצמך.
"עוד לא, הלוואי. אני רוצה. שירה היא אחד המקומות שלי. אני מאוד אוהבת לשיר, אבל הרבה שנים פחדתי לשיר מול אחרים. יש לי קול חזק שתופס המון מקום, וזה מלחיץ אנשים. הרבה שנים הרגשתי שאני צריכה להצניע את עצמי, לעשות בקטן, גם כשהייתי בלהקות".
במלחמה חזרת לשיר על במות.
"בקבלת שבת אחת בשפיים ביקשו ממני לשיר את 'בגלל הרוח'. בפזמון אני תמיד מרגישה את הרוח, איך כולנו מתחילים להישזר ביחד. הרגשתי שם ממש חזק את הקריאה, את תדר האנרגיה. 'אני, את והאל שלצידי עוד ננצח', את מבינה?" היא מוחה שוב דמעות.
"אנחנו חבורת נשים, ופתאום אנחנו כוח. 'בריגדת האהבה' פתחה לי צ'אקרה משוגעת, והכל הגיע מפשטות נטולת אגו, מאהבה אמיתית ומנדיבות. פתאום הייתי עטופה בכישרון ובהשראה. קרענו את התחת, אבל זה היה הטיפול שלנו"
"בילדותי לאה שבת עברה להוד השרון. תמיד אמרתי לחברות שיום אחד אני אדפוק ללאה בדלת ואומר לה 'תכתבי לי שיר'. עברו שנים, עד שפגשתי אותה במופע וסיפרתי לה את הסיפור. היא אמרה 'נו, ודפקת?' עניתי לה, 'לא, אני חוצפנית רק בחלומות שלי'. עכשיו, בעקבות הבריגדה ובזכות העובדה ששרתי את השיר שלה ארבע פעמים ביום, ובכל פעם התרגשתי ובכיתי, העזתי לפנות ללאה".
השתיים נפגשו, התחברו, וב־18 באפריל תתארח קליין במופע שתערוך שבת לציון 35 שנות קריירה, במרכז ענב לתרבות בתל אביב. "האישה הזו ריפאה אותי. זה היה כמו לדפוק בדלת שלה, ככה בקלות", קליין מתרגשת.
במסגרת מסע חיפוש הזהות האישי כיוצרת, קליין מתחברת לאמונה ולרוחניות. "אני באה מבית של מסורת. אוכלת כשר. מגעיל אותי לאכול לא כשר, לא חונכתי לזה. כן, אכלתי דברים לא כשרים בחיי, ואני לא מפחדת שמלאך ימות או שישות מלמעלה תעניש אותי. הישות חיה וקיימת בתוכי, והיא שומרת ומגינה עלי. היא לא תעניש אותי בחיים. אין שם אשמה".
איך את ביחס לדת?
"אני מגדירה את עצמי יהודייה חילונית מאמינה".
כבר שנה שנייה היא לומדת תלמוד אצל המנחה והיוצרת חיה גלבוע, שנחשבת לאושיה בתחום. "חיה היא פיית אור וחוכמה. אני לא מאמינה שהתברכתי בדבר הזה בחיים שלי. אלה לימודי תלמוד ומגדר. אני חלק מחבורת נשים חכמות שקוראות יחד, ואנחנו לוקחות את זה לפרספקטיבה של היום".
"המשאלה שלי היא שהחטופים יחזרו. דמיינתי את החנק שלהם, יושבים ומחכים מתחת לאדמה, ואין שם אוויר. אני זוכרת מהצבא שלי מתקנים מתחת לאדמה, מסדרונות עם סירחון שלא יכולתי לשרוד חמש דקות. בעזה זה פי אלף יותר גרוע"
"יודעת לחיות עם הכאב"
כשלמדה כסטודנטית שנה א' בסטודיו למשחק אובחנה קליין כסובלת מפיברומיאלגיה (דאבת), תסמונת שמתבטאת בכאב כרוני מפושט, ברגישות עזה באזורים רבים בגוף ובעייפות. "אני יודעת לחיות עם כאב, זה מה שה'פיברו' לימדה אותי, אבל היא גם לימדה אותי להיות קשובה לגוף ולרגש שלי. אני מאוד מאמינה וחיה בתוך הקשר גוף־נפש, ואני חושבת שהכל פסיכוסומטי".
לפני שנתיים לקתה גם בשלבקת חוגרת, שהתפרצה אצלה בהפתעה. "עד אז חשבתי שאני יודעת מה זו ודאות בחיים, ושאני נותנת לעצמי אותה. אבל התברר שלא. יצאתי משם למסע של שנתיים, ובו גיליתי שהוודאות הכי חזקה בחיים היא שאין ודאות. צריך להיות בחוסר ודאות - ולאהוב את זה.
"אני ממש מתאמנת בזה עכשיו. אני מבינה היום שגם כשדברים לא מצליחים לי, זה בסדר. אהבה, למשל, מצליחה לי עד הגבול שבו אני מבינה שהיא לא מתאימה לי. ושם זה הכי קשה - לשחרר".
יש לך אהבה כיום?
"אני יוצאת, אבל לא עם מישהו ספציפי. מאוד תרמתי למערך המלחמה: יצאתי עם מילואימניק, יצאתי עם מישהו שהעליתי לממ"ד שלי מהרחוב, ויצאתי גם עם מפונה. עכשיו אני צריכה טייס, ואני יודעת שהוא יגיע", היא צוחקת. "הביטחון היחיד הוא חוסר הוודאות. הוודאות היחידה שאני יכולה להבטיח לעצמי היא שתמיד אישאר באהבה. איפה שאין אהבה, אני אתקן. לא טוב לי לא להיות באהבה".
לפני שלוש שנים חשפה קליין בגילוי לב את הליך הקפאת ושאיבת ביציות שעברה. כיום היא משוכנעת שילד משלה נמצא בדרך אליה. "יהיו לי ילדים, אין לי ספק בזה. הרבה שנים רימיתי את עצמי כשחיפשתי זוגיות, לא הייתי שם באמת. לא הכרתי את עצמי מספיק והייתי בהישרדות. כיום אני מחפשת שותף לחיים. אהבה יש לי, אני רוצה לחלוק עם מישהו את חיי.
"אני לא לחוצה. לא חיכיתי עד עכשיו רק כדי שיבוא איזה נרקיסיסט. הגבר הנכון יהיה מדהים, אני ממש מרגישה את זה. ככל שאני יותר פתוחה הוא מתקרב, אני מדייקת את עצמי ואותו. כל הניסיונות האחרונים שלי היו מאוד קרובים למה שרציתי".
יש סיכוי שתחפשי אהבה בטלוויזיה?
"מצד אחד בא לי לנסות הכל, ומצד שני יש משהו כל כך חשוף בזה. אני רואה את זה בהיכרויות הקטנות שלי. אני מתנדנדת באפליקציות, וזה לא פשוט. גם שם זה חשוף, ולכולנו יש רגשי נחיתות וחוסר ביטחון. אפשר למצוא אהבה בטלוויזיה, וזה כבר קרה, אבל השאלה היא האם אני מעוניינת לחשוף שם את כל מאוויי נפשי. התשובה כרגע היא לא, אלא אם תבוא הצעה מתאימה".
"אני בעד שכל אחת תעשה מה שטוב לה, אבל אני מפחדת מהזרקות ומחומרים, לא מתעסקת. לא עשיתי לעצמי כלום, תמיד היה לי מצח כזה וסימנים מתחת לעיניים. לפעמים אני רואה את זה ושונאת ולפעמים אני יכולה לראות ולהגיד 'איזה מבט!'"
מה ההתלבטות הכי קשה שמלווה אותך?
"אם להביא ילדים לעולם לבד. זה אישי, ואני מבקשת שלא ישאלו אותי על כך זרים ברחוב. אני יודעת שלהביא ילדים לבד זו אופציה, אבל נכון לעכשיו אני לא רוצה. במקביל מרחפת השאלה אם הזמן שאני מחכה סתם מתבזבז. את התשובה לזה אני לא אדע".
גילוי לב הוא אחד ממאפייניה הבולטים של קליין. כמו רבים מחבריה בתעשייה, גם היא פעילה ברשתות החברתיות, מעלה פיסות מחיי היומיום שלה ומעדכנת את העוקבים במעלליה, מקפידה לשתף בכל, גם בעמדות פוליטיות, וידועה כפעילה חברתית אקטיביסטית.
"אין לי סיבה להסתיר את דעותיי. לכבוד יום האישה, למשל, עשיתי סרטון לשדולת הנשים. כבר אין לי צורך להוכיח או לשכנע שצריכים אותי במרחב הציבורי ובצומתי החלטות. אין לי ספק שצריכים, אני יודעת את זה. כשאני עובדת עם נשים יותר טוב לי, אני לא עסוקה בלהסביר את עצמי ובהתנגדויות".
בפברואר 2023, בימי המאבק נגד הרפורמה המשפטית, דמעת בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, כשהזכרת את שתי הסבתות המנוחות שלך, גולדה וגאולה, שהיו מזדעזעות, כהגדרתך, מהפגיעה הצפויה בנשים.
"נולדתי אדם שמודע לזכויות שלו, ויש לי חוש צדק מפותח. אני לא אוהבת פגיעה בחסרי ישע ובחסרי אונים. קשה לי לשתוק מול זה. לכנסת הגעתי לדבר על העולם שלי, אבל אין לי שום כוונה ללכת לפוליטיקה. לא מעניין אותי להתעסק בזה".
"שחררתי דברים חיצוניים"
השבוע סיימה קליין צילומי קמפיין חדש לקבוצת שלמה סיקסט, שמתמחה בהשכרה ובמכירה של כלי רכב. "זה כל כך לא מובן מאליו שאישה מצליחה למכור רכבים", היא מספרת. "לי זה יותר מובן מאליו, כי אני באה מעולם הרכב. למשפחה שלי היה עסק להשכרת רכב בהוד השרון, ושלמה היה המתחרה הבולט בפתח תקווה. עבורי זו סגירת מעגל. אני באמת מבינה ברכבים, ושימח אותי מאוד שבחרו בי".
כשהתפרסמה, היא אומרת, כל הכותרות סביבה עסקו במשקלה. "ביקשו ממני 'תני לנו סיפור קורע לב', והם טעו, כי זה לא היה שם. כל השנים התנגדתי לשאלות על המשקל שלי, כי רציתי שיראו אותי. כיום אני רואה את עצמי כל כך, שזה כבר לא משנה לי.
"בקריירה שלי יש אלמנט של מזל. 'מטומטמת' ו'הרמון' עולים עכשיו בנטפליקס, 'יניב' חוזרת לימי שישי (רשת 13) ו'שישה אפסים' (כאן 11) היתה מתנת העשור שלי. הרגשתי שכתבו לי את התפקיד של רותי (צעירה לפני חתונה שזוכה בפרס כספי גדול; ש"ז). אמרתי לעצמי 'את פאקינג היא'. שלחתי אודישן של עצמי, ולא חזרו אלי. לא ויתרתי ושלחתי אודישן חדש, וקיבלתי את התפקיד. הפעם הבמאי אמר לי 'טוב שהתעקשת'. גם ב'אפס ביחסי אנוש' זה היה ככה. אני קרצייה עם תעודות".
"שישה אפסים", שיצרה נויה אורן וביים ניר ברגמן, צפויה לחזור בעונה שנייה. הסדרה - שבה כיכבו גם עופר חיון, לאורה ריבלין, רוני דלומי, שלמה בראבא, אלישע בנאי ורותם קינן - מועמדת ל־11 פרסים בתחרות פרסי הטלוויזיה, וקליין מועמדת לשחקנית המשנה הטובה ביותר. "אני מודה לניר ברגמן, שממש הכריח אותי להישאר בטבעיות שלי, ולמרות שבהתחלה לא אהבתי את הכיוון - הלכתי על זה. בחרתי ללמוד מחדש להכיר את עצמי בטבעיות נקייה, ומשהו בי התנקה".
אגב טבעיות, קליין מרבה להסתובב כשהיא נטולת איפור. ביום פגישתנו היא מגיעה בשמלה פרחונית קלילה וסניקרס. מפזרת חיוכים קורנים ואדיבה לעוברים ושבים שמזהים אותה.
"אני יכולה למצוא לעצמי אהבה דרך הטלוויזיה, ודברים כאלה כבר קרו, אבל השאלה היא אם אני מעוניינת לחשוף שם את כל מאוויי נפשי. אני מתנדנדת באפליקציות, וזה לא פשוט. גם שם זה חשוף, ולכולנו יש רגשי נחיתות וחוסר ביטחון"
"בשנים האחרונות שחררתי דברים חיצוניים. אני אוכלת אוכל מהטבע, לא נוגעת באוכל מעובד. אני בעד שכל אחת תעשה מה שטוב לה, אבל אני מפחדת מהזרקות ומחומרים, לא מתעסקת איתם. לא עשיתי לעצמי כלום, תמיד היה לי מצח כזה וסימנים מתחת לעיניים. לפעמים אני רואה את זה ושונאת, ולפעמים אני יכולה לראות ולהגיד 'איזה מבט!'. אני יודעת שאני אישה יפה בזכות אבא שלי, שהיה עוצר כל ארוחת שישי רק כדי להתפעל ממני ולהגיד לי כמה אני יפה".
בפעם השלישית בראיון קליין דומעת. "היום מותר לבכות בכל מקום, וזה ממש בסדר. הייתי רוצה שלא נשכח שכולנו ישראלים, תחת אותה כיפת ברזל. נכון לעכשיו, אני מרגישה שאנחנו לא כולנו ביחד. כולם רוצים להיות ביחד, אבל בדרך שלהם, וזאת לא הדרך להיות ביחד".
את אופטימית לגבי העתיד שלנו פה?
"אני אופטימית לגבי האהבה. היא מנהלת אותי, אז בגדול אני אדם אופטימי. אני רוצה להאמין שבסוף האהבה תנצח".
shirz@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו